<h1>ראבי"ה סימן תקי"א</h1>
<h2>דף קא:</h2>
ומסקנא שינוי מקום בשבעת המינים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן, כגון אכל בבית זה וחזר ואכל בבית אחר קודם שיברך אחריו, או שאוכל בבית זה ויצא לשוק וחזר למקומו וגמר סעודתו, בכל אלו אין צריך לחזור ולברך תחלה, דלקיבעא קמא הדר, דהא תניא כוותיה דרב חסדא. אבל שאר פירות ומשקים שאינם משבעת המינין, שאין צריכין ברכה לאחריהן במקומן, ואכל בבית זה וחזר ואכל בבית אחר צריך לברך תחילה, אבל מפינה לפינה בבית אחד אין צריך לברך, כדתניא במתניתא דבי בר [הינ]ק.
<h2>דף קב.</h2>
ובשערי רב שמואל בר חפני הכהן כתוב תניא כוותיה דרבי יוחנן חבירים שהיו מסובין לשתות יין וכו'. ויש לנו להקשות ולומר והלא אמר לעיל [ק"א ע"ב] תיובתא דרבי יוחנן תיובתא. ויש לנו לפרק ולומר דתיובתא דרבי יוחנן כשיצאו שצריכין לברך שנית, והלכתא כרבי יוחנן כשעקרו רגליהן וחזרו שאין צריכין לברך, אבל אם יצאו והלכו [ולא חזרו] צריכין לברך. ובפירוש רבינו חננאל מצאתי כיון דסלקא לרב חסדא בקשיא אף על גב דמוקי לה כרבי יהודה שינויא הוא ולא סמכינן עלה להקל, אלא עבדינן כרב ששת דמחמיר. וכן רבי יוחנן איתותב, ונדחו דבריו. וקיימא לן כל שינוי מקום צריך לברך, וכן הלכה. ועוד גרס תניא חבירים וכו', ולא מדכר לא רב חסדא ולא רבי יוחנן. והכי נמי סבירא ליה לאבא מורי כפירוש רבינו חננאל, דהא רב ושמואל סבירא להו [ק' ע"ב] דידי יין לא יצאו. וזה משמע בין בדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן ובין בדברים שאינן טעונין, דמסתמא אותו שקידש בבית הכנסת נתן לאחד מהן ולא לכולם, הנה לאותו ששתה היה דברים הטעונין ברכה לאחריהם, ולאותן שלא שתו להן היה חשוב כמו דברים שאין טעונין ברכה לאחריהן, דאע"פ שיצאו ידי חובתן, מאחר שלא שתו אין צריכין ברכה לאחריהן. ועל אלו פליגי רב ושמואל ורבי יוחנן. והנה בררנו דרב ושמואל קיימו כרב ששת.
